פרשת נח 8

ורצה הקיום העולם במינין אשר ברא בו, והנה ראה עתה להוציאם שלא יִכְלו בתיבה" (רמב"ן ח,א) וה' זכר את נח ואת כל החיות שסובלות בתיבה והפסיק לגמרי את המבול. "וראה כי די היה להם סְבוֹל הצער הגדול בתיבה וראה שלא יאריך להם עוד תגבורת המים, אלא שיחסרו מכאן ואילך כמו שגברו." (רד"ק ח,א).

אתם יודעים ילדים שכל הזמן הזה של המבול נח הצדיק כמעט ולא ישן, הוא כל הזמן דאג לחיות וטיפל בהם בלי הפסקה. נח כזה צדיק וכל הזמן הוא לא נח לרגע, טיפל בחיה אחת ואח"כ בשניה ובשלישית וכן הלאה. לזאת הוא נתן מים ולזאת אוכל ובזאת טיפל באיזה פצע שנהיה לה. אתם יודעים שכל חיה יש לה זמן מיוחד שמתאים לארוחה שלה ונח השתדל כל הזמן לדאוג לכל אחת בזמנה וכך יצא שכמעט ולא היה לנח זמן לנוח. "אמר ר' לוי כל אותן שנים עשר חדש לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה, החיה והעופות. ר' עקיבא אומר אפילו שבישתין (= ענפים) לפילין וזכוכיות לנעמיות (חיה שזה מאכלה) הכניסו בידן לזון אותן. יש בהמה שאוכלת לשתי שעות בלילה ויש אוכלת לשלושה תדע לך שלא טעמו טעם שינה." (תנחומא נח ט) כזה עולם ה' רוצה שיהיה, זה העולם החדש שה' רוצה שיתחיל מנח ובניו. עולם שכולו מלא בחסד ובהתנהגות טובה ונעימה אפילו לחיות.

 

הפסקת המבול וירידת המים (ח, א-יד)

דגשים: יציאת נח מהתיבה ע"פ ה' -העולם החדש מתחיל להתנהג ע"פ ציווי ה'.

כמובן שגם בזמן המבול ה' דאג לנח ולכל אשר אתו בתיבה וה' שמר על התיבה שלא יקרה לה שום דבר, אך לבינתיים אין ברירה והמבול צריך להמשך ולמרות שהדבר לא נעים לנח ולחיות, שהם צריכים להיות כל הזמן במקום אחד בתוך התיבה, ה' ממשיך את המבול כדי שיתחיל עולם חדש בלא חטאים. אך ברגע שהמבול כבר עשה את כל מה שהיה צריך לעשות ומתו כל החוטאים והיקום נמחה, מיד ה' ברחמיו המרובים זכר את נח ואת ההבטחה שהבטיח לו שינצל מן המבול וה' עצר את המבול לגמרי ויותר לא ירד גשם מן השמיים ולא עלו מים מן הארץ. ולאחר שה' הפסיק את המבול ה' עשה שתנשב רוח על המים כדי שהמים יפסיקו לעלות ולהתגבר "ועמד הרוח בפני המים ולא יכלו להתגבר למעלה, ונחו המים מלהתגבר ולעלות… וכאשר נחו ירדו בטבעם". (רד"ק ח,א) והמים החלו לאט לאט לרדת ולחסור עד שבי"ז בסיון (רש"י ח,ד) תחתית התיבה כבר הפסיקה לצוף ונחה על ראש הרי אררט, עדיין ראשי ההרים היו מכוסים במים אבל החלק התחתון של התיבה שהוא נמצא עמוק במים כבר נגע באדמה. והמים המשיכו לחלחל באדמה ולהחסר לאט לאט  עד שבי' באב כבר נראו ראשי ההרים.

לאחר 40 יום נוספים[1] נח החליט לנסות ולראות האם הקרקע כבר יבשה ואפשר לצאת מן התיבה. "כי מעת שנראו לנח ראשי ההרים המתין ארבעים יום, כי חשב בלבו שבזמן הזה נראו המגדלים ונגלו האילנות וימצאו העופות להם מנוח באשר תְּקָנֵינַה ופתח החלון

 

[1]"יש לשאול אם נח ידע יום שפסקו הגשמים למה לא פתח את חלון התיבה מיד אחר שאין גשם יורד, ויש לפרש כי עדיין פחד נח כי בהתרומם גלי המים ושאונם יגיעו המים למעלה ויכנסו בתיבה דרך החלון לפיכך לא פתחו עד שנחה התיבה על ההרים והמתין עוד ארבעים יום ואז ידע כי חסרו המים מלהתרומם ולא פחד שיכנסו בתיבה". (רד"ק ח,ו)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s